גזר דין בתיק הע"ז 1516-08

1.         הנאשם הורשע בהעסקת שני עובדים זרים, בניגוד להוראת סעיף 2 (א) (1)ו-(2) לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991.

2.         במעמד הדיון מיום 24.1.13 נשמעו הטיעונים לעונש.

3.         ב"כ המאשימה הפנה לע"פ 1001/01 מדינת ישראל - ניסים נפתלי ולקביעת ביה"ד הארצי כי העסקת עובד זר ללא היתר הינה עבירה חמורה אשר הפכה להיות בעיה חברתית מוסרית ולפיכך אין להטיל קנס סמלי או נמוך, מבלי שקיימים נימוקים מיוחדים.

בעניין העבירה בה הורשע הנאשם נקבע באותו עניין כי העסקת עובדים זרים ללא היתר, בלי פיקוח של החוק המבטיח להם תנאי עבודה הוגנים, פוגעת גם בתנאי עבודתם של עובדים מקומיים רבים, הצריכים להתחרות בשוק העבודה עם עבודה זולה.

בנוסף הפנה לפסה"ד בהע"ז 236/07 מ"י - אהרונוב, שם נקבע כי מדובר בעבירה חמורה, המחייבת ענישה מרתיעה, כעולה מתיקון החוק בשנת 2000 אשר הכפיל את הקנסות הקבועים בגין העבירה.

ב"כ המאשימה ציין כי המניע המרכזי להעסקת עובד זר ללא היתר הינו שיקול כלכלי גרידא, ומשכך יהיה ראוי להחמיר בענישה ולהשית על המעסיק עובד זר ללא היתר קנס כבד אשר ירתיע אותו ונאשמים אחרים מלעבור עבירה דומה. עוד הפנה ב"כ המאשימה להע"ז 1535/08 מ"י - אספלט דרום, שם נקבע כי העבירה של העסקת עובד זר שלא כדין הינה עבירה כלכלית, וככזו גם הענישה צריכה להיות מרתיעה באופן שתפגע בכיסו של העבריין.

ב"כ המאשימה טען עוד כי הנאשם ביצע את העבירות במסגרת עסקו ומשלח ידו ובנסיבות אלה ייחס המחוקק חומרה מיוחדת וקבע את הקנס כקנס הגבוה ביותר מכל נסיבה אחרת. עוד טען כי במקרה זה הוטל על הנאשם קנס מנהלי וההליך נוהל נוכח בקשתו של הנאשם להישפט.  ההליך נוהל עד תומו ולא נחסך זמן שיפוטי, עובדה המהווה טעם נוסף להטלת קנס גבוה.

עוד נטען כי לפי סעיף 14 לחוק העבירות המנהליות, אם ביקש אדם להישפט והורשע, לא יפחת הקנס אם הוא העונש היחידי לעניין קנס מנהלי קצוב מסכום הקנס ומשיעורו.

ב"כ המאשימה טען כי העונש הראוי במקרה זה הינו העונש הקבוע בחוק, העונש המקסימלי  בסך של 116,800 ש"ח אותו התבקש ביה"ד להשית על הנאשם. עוד התבקש לחייב את הנאשם לחתום על התחייבות להימנע מביצוע עבירות נשוא כתב אישום זה למשך 3 שנים, שאם לא כן ישא בתשלום הקנס המרבי הקבוע בצד העבירות.

4.         ב"כ הנאשם טען כי אין האשמה, וגם לא נשמעו עדויות בקשר להעסקתם של עובדים בתנאים ירודים, כך שאין מקום לטעון בעניין זה.  

ב"כ הנאשם ביקש בנסיבות העניין להקל בעונש. לאחד העובדים, היה רישיון של קבלן אחר ורק בדיעבד התברר שהרישיון לא היה בתוקף ולעובד השני היה רישיון למסחר ולא לעבודה. ב"כ הנאשם טען כי על פי הראיות שהוגשו בהסכמה לביה"ד, אין מחלוקת שהנאשם פנה עוד באותו יום לקבל רישיון להעסיק את העובד עזיז, כך שלא היה ניסיון להעלים או להחביא דבר. הנאשם טען שהוא ביקש מהעובד לא לעבוד, לא לבצע עבודה, אלא לשבת במקום ולחכות. הפקחים העידו אחרת והנאשם למעשה הורשע על סמך חזקה שניתן לסתור אותה בביהמ"ש, אך ביהמ"ש דחה את גרסתו של הנאשם. ב"כ הנאשם טען כי לא נגבתה ולפחות לא הובאה עדותם של שני העובדים, תושבי השטחים, ונתון זה יש לפרש לחובתה של המאשימה.

ב"כ הנאשם טען לעינוי דין מתמשך שלא באשמתו של הנאשם וביקש להתחשב בכך. רישומיו לפנקס הקבלנים נדחו עד לסיום המשפט, ועברה תקופה מאוד ניכרת מאז ועד היום, בין היתר בגין מחדל דיוני של המאשימה.

לטענת ב"כ הנאשם, נזקיו כבר עלו על הקנסות שב"כ המאשימה מבקש להשית והוא ביקש להתחשב בכך ולפסוק עונש מתון.

אף הנאשם עצמו הוסיף דברים בפני.

5.         שקלתי את כלל השיקולים הרלבנטיים לענישה בתיקים הנוגעים לעבירות על הוראות חוק עובדים זרים, כפי שהותוו בפסיקה.

מדובר בעבירות המשקפות בעיה מוסרית, חברתית וכלכלית, שבגינן אין להטיל קנס סמלי או נמוך, אלא בהתקיים נימוקים מיוחדים. עוד מדובר בעבירה במסגרת ניהול עסקו של הנאשם, שהוא קבלן, נתון שאף הוא מחייב הקפדה יתירה ברמת הענישה.

            עוד יש לשקול כי ההליך נוהל עד תומו בשמיעת ראיות והסתיים בהרשעה.

6.         עם זאת, לקחתי בחשבון את חלוף הזמן מאז ביצוע העבירה נשוא כתב האישום וכן את נסיבות ביצוע העבירה, כאשר כאמור, הנאשם אכן פעל להסדרת מעמדו של העובד עזיז, שברשותו היה רישיון, אך על שם קבלן אחר.

7.         בשים לב לכלל השיקולים דלעיל, הריני גוזרת על הנאשם קנס בסכום כולל של 50,000 ש"ח, אשר ישולם ב-50 תשלומים חודשיים שווים ורצופים בסך של 1,000 ש"ח כל תשלום, החל מיום 1.3.13, בכל 1 לחודש.